Amir Bavler

ואולי זו גם הסיבה שכמעט כל מהלך שלו הופך לשיחה. כי הוא אף פעם לא שואל "איך נעצב מוצר יפה?". הוא שואל "איך ניצור רגע שאנשים פשוט לא יצליחו להמשיך לגלול?". התיק הכי קטן בעולם. תיק שנוסע ברחובות פריז. תצוגת אופנה באמצע שדה לבנדר. חנות שנראית כמו גלריה. הכול מתחיל מאותה שאלה: האם אנשים יזכרו את זה? האם אנשים ירצו לצלם את זה? האם האם יעצרו בגלילה? ובעולם שבו כולם מנסים לייצר עוד קמפיין, הוא בכלל בונה עולמות. בזמן שכולם שואלים אם משהו יפה, הוא שואל אם הוא בלתי נשכח. בזמן שכולם מודדים הצלחה במכירות, נדמה שהוא מבין שהשלב הראשון הוא בכלל לגרום לאנשים לעצור, לחייך, לצלם ולשתף. רק אחר כך מגיע המוצר. וזה אולי הדבר הכי גדול שלקחתי ממנו כאיש שיווק. הוא לא מסתכל על חנות, אריזה, פופ־אפ או תצוגה כעל עוד נקודת מכירה. מבחינתו זו עוד הזדמנות לייצר רגע שאנשים ירצו לדבר עליו. לצלם אותו. לשתף אותו. כי בסוף, אלה הרגעים שבונים מותג. ואולי זה גם המשפט שהכי מסכם אותו מבחינתי: ג'קמוס לא בנה מותג אופנה שיודע לייצר תוכן. הוא בנה חברת תוכן שבמקרה גם מוכרת בגדים. ובגלל זה הוא לא באמת מתחרה בלואי ויטון או בשאנל או בדיור. הוא מתחרה על תשומת הלב שלנו, על הרגש שלנו ועל המקום שלו בתרבות. והמוצר? הוא רק הכרטיס שמכניס אותך לעולם שהוא בנה. שלכם אמיר ;) אצבע על המסך